ילדים – אבני הבניין של כל אומה

[ad_1]

ראיתי אותו שוכב חצי ער מתחת לעגלת דחיפה. פניו הרכות והשבריריות אמרו לי שמשהו חייב לגרום לו לישון – משהו בטח הטריד אותו בגיל כל כך צעיר כשילדים אחרים בגילו לא צריכים לשאת את משקל העולם. הייתי אמורה לקבל סדרה של לילה חסר שינה שכזה כשדמותו של אותו ילד רדפה אותי. כאן שכבתי על מיטה מסודרת, הרעב שלי מסתפק באוכל ביתי וממזגן מסתובב וחשבתי על הילד הזה. תהיתי כמה ילדים כאלה קיימים ביישוב שלי ובכל האומה כולה. הדימוי שלו – לבוש גרוע כשהגוף נשאר לחסדיהם של החרקים היונקים בדם – בניגוד לאושר הנצחי בו חיתי היה מטריד יותר. השתדלתי לא להרהר על הילד; למרבה המזל המטלות במשרד נתנו לי להירגע עם עצמי לזמן מה.

לא יכולתי למחוק את דמותו של הילד ממחשבותיי במשך ימים יחד. בכל פעם שנתקלתי בילדים בני אותו גיל חשבתי עליו. בשבילי הוא ייצג את העוני והאדישות של החברה כלפי דור העתיד. אנחנו כל כך אבודים בקהל המטריף וכל כך נקלעים למרוץ החיים להתבלט, להשהות ולהרהר.

כאשר אנו מעורבים עמוק במחשבות על רצף במקום העבודה והתפתחות כלכלית או חברתית שאנו נותנים לממשלות לטפל בנושאים אחרים ואפילו לא חושבים לרגע מי יטפל בנושאי הליבה של עוני, היעדר שירותים אזרחיים בסיסיים. ואפילו חינוך בסיסי לילדים? התקריות האלה גרמו לי לראות מעבר ולחשוב כיצד אפשר לקחת את האחריות של נושאים אלה ולעבוד עליהם ולא לדאוג למראה ילדים שנראים ברחובות או מתחננים או מלקים מלקות בגניבה? הם מונעים מילדותם; חלומותיהם נמחצו בעבודת ילדים וניצול כעובדי מין. חינוך בסיסי וחיים בריאים הם זכויות היסוד שלהם אך מי יילחם למען מטרתם?

האם אתה יודע שיש *כ -158 מיליון ילדים בגילאי 5-14 העוסקים בעבודת ילדים בהודו, שזה אחד מכל שישה ילדים בעולם הוא עבודת ילדים. מיליוני ילדים עוסקים במצבים או בתנאים מסוכנים, כגון עבודה במכרות, עבודה עם כימיקלים וחומרי הדברה בחקלאות או עבודה עם מכונות מסוכנות. הם נמצאים בכל מקום אך בלתי נראים, עמלים כעובדי בית בבתים, עובדים מאחורי חומות בתי המלאכה, במטעים נסתרים מעיני הציבור.

*כמעט 13 אחוזים מכלל הילדים בדרום אסיה עוסקים בעבודת ילדים השווה כ -44 מיליון. מתוך ילדים אלה, 29 מיליון חיים בהודו, שם שיעור עבודת הילדים עומד על 12 אחוזים. בתוך הודו עצמה קיימים פערים עצומים בין מדינות בשכיחות עבודת ילדים, הנעים בין 32 % בגוג'אראט ל -3 % בגואה ובקראלה.

אם הילדים האלה הם העתיד, מי יפתח אותם לעמודי תווך חזקים התומכים בעצם קיומה של האומה שלנו?

עם המחשבות המתמשכות האלה אני וחבריי ישבנו אחורה וחלקנו את הדאגה שלנו לכמה עוגיות צ'אי. הבנתי שאפילו הם חולקים חששות ורעיונות דומים באותו נושא. רבים מהחברים בעלי דעות דומות הציעו לעזור בהתנדבות למטרה זו ורצו להשקיע זמן ומאמץ בכדי להביא לשינוי בחייהם של ילדים מוחלשים כאלה. אבל זה לא היה זה. זה היה פתרון זמני. מה קורה כששינינו את חיינו בצמיחה מקצועית ואישית עם מעבר מעוגי צ'אי לתה ירוק ועוגיות כמו יצור חברתי מתוחכם? מה יקרה כאשר התשוקה והדאגה הזו פשוט ימותו כמו כל עניין אחר בחיינו בגלל עבודה ומפגעים אישיים?

זוהי שאלה שעל כל אזרח במדינה זו או בכל מדינה המתמודדת עם בעיות פיתוח דומות להתייחס אליה כדי ליצור חברה הרמונית ושוויונית ולפתח פתרון בר קיימא לעתיד.

ישנן מספר רב של ארגונים לא ממשלתיים הפועלים לפיתוח של חלק מקופח כזה בחברה בתמיכה של סוכנויות בינלאומיות בעיקר לספק חינוך וזכויות יסוד אחרות. למשל פאצ'אלה, עמותה המעורבת נוער לקראת קניית מחר טוב יותר. מודל מעוצב היטב להשתתפות ציבורית פרטית (PPP) יעשה פלאים לצמיחה של כל מדינה מתפתחת. אולי הצעד הראשון לקראת לקיחת אחריות יהיה שיתוף פעולה עם ארגונים לא ממשלתיים כאלה ליצירת סביבה טובה יותר מבחינה חברתית וכלכלית ובית ספר מחשבה לדורות הצעירים לפרוח ולצמוח.

(*נתונים שנאספו מנתוני UNICEF על עבודת ילדים בדרום אסיה)

למידע נוסף על פאצ'לה והתוכניות האחרונות בקר: http://www.paatshala.org/

[ad_2]
Source by Sushma K S

About admin

Check Also

אומות העולם – עובדות מהנות על סווזילנד!

[ad_1] ברוכים הבאים לממלכת סווזילנד! עצמאות האם ידעת- ב- 6 בספטמבר 1968 הכריזה המדינה- אחת …

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

ads2

תגובות אחרונות